<h1>ספר "והזהיר" מיוחס למר חפץ אלוף — פר' בהר</h1>
<h2>דף ח.</h2>
והיה כסף ממכרו [ויקרא כ"ה]. בכסף הוא נגאל ואינו נגאל לא בתבואה ולא בכלים.
<h2>דף טו.</h2>
ושב אל משפחתו ואל אחוזת אבותיו ישוב [ויקרא כ"ה]. א"ר אליעזר בן יעקב במי הכ"מ. אם בנרצע הרי אסור. אם בנמכר שש הרי אמור הא אינו מדבר אלא בנמכר שנה או שתים לפני היובל שיהא מוציאו.
<h2>דף טו:</h2>
וחשב עם קונהו [ויקרא כ"ה] עמו הוא מחשב. ואינו מחשב עם היורשים. משנת המכרו לו עד שנת היובל ואינו יוצא בשש.
<h2>דף טז:</h2>
והיה לכם לאחוזה. ה"ז כאחוז' מה אחוזה נקנית בכסף ובשטר ובחזקה. אף עבדים נקנין בכסף ובשטר ובחזקה. והתנחלתם אותם [לבניכם] אותם לבניכם ואין (בניהם) [בנותיכם] לבניכם. מלמד שאין אדם מוריש זכות בתו לבנו.
<h2>דף יז:</h2>
וחשב עם קונהו [ויקרא כ"ה] עמו הוא מחשב. ואינו מחשב עם היורשים. משנת המכרו לו עד שנת היובל ואינו יוצא בשש.
<h2>דף כ.</h2>
וכי תשיג יד גר ותושב וגו' מי גרם לזה שיעשיר דבוקו עמך. ומך אחיך עמו. מי גרם לזה שיעני דבוקו (עמו). ונמכר לגר. זה גר צדק. תושב. זה גר אוכל נבלות. משפחת גר. זה הכותי כשהוא אומר או לעקר להביא את הנמכר לע"ג עצמה בא ואמר לו הריני נמכר יכול הזקק לו ת"ל אחרי נמכר ה... [הא אין] אתה נזקק לו אלא משנמכר. גאולה תהיה לו. מיד אל תניחנו שיטמע.
<h2>דף כ:</h2>
ומנין שהוא יוצא בגרעון כסף ת"ל [ויקרא כ"ה] אם עוד רבות בשנים לפיהן ישיב גאולתו מכסף מקנתו. ומנין אתה אומר נמכר לו ממנה מנה והשביח והרי הוא יפה ממאתים מאתים שאינו מחשב אלא ממנה מנה ת"ל כפי שניו ישיב. למדנו בנמכר לגוי כשהוא (נמכר) [נגאל] ידו על העליונה. בנמכר לישראל כשהוא (נמכר) [נגאל] ידו על העליונה מנין ת"ל שכיר שכיר לגז"ש. מה שכיר האמור לכותי כשהוא נגאל ידו על העליונה. אף שכיר האמור לישראל ידו על העליונה. כשכיר שנה בשנה יהיה עמו. מה שהוא אוכל הוא אוכל ומה שהוא שותה הוא שותה. לא ירדנו בפרך. יכול יכנס לביתו לידע מה שהוא עושה לו ת"ל לעיניך. אין אתה מצוה אלא לעיניך.
<h2>דף כא.</h2>
מנין שאחיו מאביו קודם לאחיו מאמו ת"ל [ויקרא כ"ה] אחד מאחיו. או דודו. זה אחי אביו. או בן דודו. זה בן אחי אביו. או משאר בשרו ממשפחתו. מלמד שהקרוב קודם. או השיגה ידו. יד עצמו. ונגאל בידי כל אדם. ומת"ל יגאלנו שלשה פעמים. לרבות את הגאולות שיהי' כסדר הזה.
<h2>דף כב.</h2>
ומנין שאין אדם רשאי למכר עצמו ולהניח באפונדתו ולוקח לו בהמה ולוקח לו כלים ולוקח לו בית אלא א"כ העני ת"ל וכי ימוך אחיך [ויקרא כ"ה]. ומנין כשהוא נמכר אינו נמכר אלא לך ת"ל ונמכר לך. ומנין כשמוכרין אותו ב"ד אינו נמכר אלא לך ת"ל כי ימכר לך (דברים ט"ו). אחיך שתנהג באחוה. יכול הוא ינהיג עצמו באחוה ת"ל ועבדך (שם). (אחיך) יכול אף אתה תנהג בו בעבדות ת"ל אחיך. הא כיצד אתה נוהג בו באחוה והוא נוהג בעצמו עבדות. לא תעבד בו עבדת עבד. שלא יטייל אחריך... [בלנטייא] ולא יטול כלים לפניך לבית המרחץ. כשכיר מה שכיר ביומו תתן שכרו (שם כ"ד) אף זה ביומו תתן שכרו. כתושב מה תושב בטוב לו [אף זה בטוב לו] לא תוננו. יהיה עמך. עמך במאכל ועמך במשתה. ועמך בכסות נקיה שלא תהא אתה אוכל פת נקיה והוא אוכל פת קיבר. אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש. אתה ישן על מוכים והוא ישן על תבן. יעבד עמך. שלא תמסר [לו] אומנתו לאחר. שאם היה בלן לרבים ספר לרבים נחתום לרבים לא יעשה. ר' יוסי אומר אם היתה אומנתו קודם לכן יעשה. אבל רבו לא ילמדנו לכתחלה. אבל אמרו חכמים מספר לו את שערו ומכבס לו את כסותו ואופה לו עיסתו. יצא מעמך. שלא תהא אתה בכפר והוא בכרך. אתה בכרך והוא בכפר. הוא ובניו [עמו] מה הוא [רבו] חייב במזונותיו אף בניו חייב במזונותיהם. יכול אפילו נשא אשה שלא מדעת רבו ת"ל הוא [ואשתו] ובניו עמו, מה הוא מדעת רבו אף אשתו מדעת רבו.
כי עבדי הם. [ויקרא כ"ה] שטרי קודם עליהם ראשון. אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים על תנאי כך הוצאתי אותם. לא ימכרו ממכרת עבד. שלא (יעש סיסמא) [יעמידנו בסמטא] ויעמידם על הלקח. לא תרדה בו בפרך. שלא תאמר לו החם את הכוס הזה והוא אינו צריך. הצין את הכוס הזה והוא אינו צריך. עדור לי תחת הגפן הזה עד אבוא. שמא תאמר לצורך עצמי אני עושה הרי הדבר מסור ללב ויראת מאלהיך. הא כל דבר שהוא מסור ללב נאמר בו ויראת מאלהיך. שמא תאמר הואיל ואסרתה לנו את כל האלה במה נשתמש [ת"ל] ועבדך ואמתך אשר יהיו לך.
<h2>דף כב:</h2>
והיה לכם לאחוזה. ה"ז כאחוז' מה אחוזה נקנית בכסף ובשטר ובחזקה. אף עבדים נקנין בכסף ובשטר ובחזקה. והתנחלתם אותם [לבניכם] אותם לבניכם ואין (בניהם) [בנותיכם] לבניכם. מלמד שאין אדם מוריש זכות בתו לבנו.
<h2>דף נו:</h2>
אילו השאלות התלויות, אמרו חכמים שפירות ערלה אסורין בין באכילה ובין בהנאה. שכך שנינו בברייתא ערלים לא יאכל (ויקרא י"ט) אין לי אלא איסור אכילה. מנין שלא יהנה ולא יצבע בו ולא ידליק בו את הנר ת"ל וערלתם ערלתו ערלים. [לא יאכל לרבות את כולם]. כשאסרה תורה פירות אבל לולבי גפנים ועלים של אתרוג שיש מקצת בני אדם שאוכלין אותו מותר או אסור. אם תמצא לומר כיון שלא כל אדם אכלו אינו פרי ומותר. שכך שנינו [ערלה פ"א מ"ז] העלים והלולבים והקנוקנות מותרות באכילה. דבר שהוא שומר לפרי כגון קליפי של שקדים ושל אגוזים והגרעינין אסור לבשל בהן. או מותר וכן קליפי רימון (וקנון) [והנץ] שלו אסור לצבוע בהן או מותר כיון שאינו פרי מותר. או שמא כיון ששומר לפירי הוא אסור. ולענין השאלות. ת"ש שנינו קליפי רמון והנץ שלו וקליפי אגוזין והגרעינין חייבין בערלה שנאמר את פריו (ויקרא י"ט) את הטפל לפריו ומהו שומר לפירי.
<h2>דף סז:</h2>
מנין אתה אומר שרב שבא על שפחתו והוליד ממנה בן שאתה רשאי לעבדו עבודת עבד ת"ל אשר יהיה לך [ויקרא כ"ה]. מאת הגוים אשר סביבותיכם. ולא מן הכנעני שבארץ. מהם תקנו. בניהם ובנותיהם. הם עצמם מנין ת"ל מהם תקנו. עבד ואמה. הקיש עבד לאמה. מה אמה אין לה קדושין אף עבד אין לו קדושין.
וגם מבני התושבים [הגרים עמכם מהם תקנו וממשפחתם אשר עמכם אשר הולידו בארצכם] [ויקרא כ"ה] אין לי אלא בניהם ובנותיהם הם עצמם מנין ת"ל מהם תקנו. ומנין אתה אומר אחד מכל משפחות הארצות שבא על אחת מן הכנעניות וילדה ממנו בן מותר אתה לקנותו עבד. ת"ל וממשפחתם אשר עמכם. או אחד מן הכנענים שבא על אחת מכל הארצות וילדה ממנו בן שמותר אתה לקנותו עבד ת"ל אשר הולידו בארצכם.
<h2>דף פ.</h2>
ומנין כל המוחזק אחריו בנו שהוא בנו ת"ל והתנחלתם אותם [לבניכם אחריכם] לרשת אחוזה. כאחוזה. מה אחוזה אין לה אונאה אף עבדים אין להם אונאה.
